משנה: הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הַאִשָּׁה וּמְקוֹם הַזְּמַן. שְׁטָרֵי מִלְוָה צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַמַּלְוֶה וּמְקוֹם הַלּוֹוֶה וּמְקוֹם הַמָּעוֹת וּמְקוֹם הַזְּמַן. שְׁטָרֵי מֶקַח וּמֶמְכָּר צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַלּוֹקֵחַ וּמְקוֹם הַמּוֹכֵר וּמְקוֹם הַמָּעוֹת וּמְקוֹם הַשָּׂדֶה וּמְקוֹם הַזְּמַן מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רִבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל בְּכוּלָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר בְּכוּלָּן חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר וְכָתַב לָהּ לִשְׁמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה. וגזרינן טופס אטו תורף אבל שאר שטרות אטו גיטין לא גזיר והלכה כת''ק:
ר' יהודה פוסל בכולן. דגזר טופס אטו תורף ושאר שטרות אטו גיטין:
מפני התקנה. מפני תקנת סופר שיהיו מזומנים לו התירו לכתוב טופסי גיטין ושטרות ובלבד שיניח התורף לכתבו לשמה:
שטרי מלוה. אם שמע שהיה רודף אחר חבירו להלותו מנה או ליקח ממנו שדה צריך שיניח כו' אע''ג דליכא למיחש למידי גזירה שטרות אטו גיטין:
צריך שיניח. אם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט אלא מניח מקום האיש כו' ובבבלי קאמר דאף מקום הרי את מותרת לכל אדם צריך שיניח שזהו נמי תורפו של גט:
מתני' הכותב טופסי גיטין. סופר שרוצה שיהיו מזומנים אצלו שפעמים אדם בא לשכרו והוא טרוד בשטרות אחרים:
רִבִּי חֲנַנְיָה בְּשֵׁם רִבִּי ביבון בַּר חִייָה. 15b אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְתַנֵּי כֵן. כָּל הַּתְּנָאִים פּוֹסְלִין בַּגֵּט. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֶת שֶׁהוּא פוֹסֵל בַּפֵּה פּוֹסֵל בִּכְתָב. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל בַּפֵּה אֵינוֹ פוֹסֵל בִּכְתָב. הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי. הוֹאִיל וְהוּא פוֹסֵל בַּפֶּה פּוֹסֵל בִּכְתָב. הֲרֵי זֶה גִיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז. הוֹאִיל וְאֵינוֹ פוֹסֵל בַּפֵּה אֵינוֹ פוֹסֵל בִּכְתָב. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁבִּיטֵּל תְּנָאוֹ. אֲבָל אִם לֹא בִיטֵּל תְּנָאוֹ אַף רִבִּי מוֹדֶה. הֲרֵי הוּא אָמַר. כָּל הַתְּנָאִין שֶׁהִתְנִינוּ בַגִּיטִּין דְּלֹא כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. תַּמָּן בַּכּוֹתֵב עַל מְנָת כֵּן. בְּרַם הָכָא בַּנּוֹתֵן עַל מְנָת כֵּן. רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הָדָא אָֽמְרָא אֵין תּוֹפְשִׂין כְּרִבִּי. אָמַר לֵיהּ. מָן אַתְּ בָּעֵי. מִן רִבִּי. כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה פוֹסֵל בַּטּוֹפְסִין. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּל הַתְּנָאִין פּוֹסְלִין בַּגֵּט. דִּבְרֵי הַכֹּל. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וַעֲבַד כְּרֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. שָֽׁבְקִין רִבִּי יוֹחָנָן וְעָֽבְדִין כְּרֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הוֹרָיוֹתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הוֹרָייָה וְהוֹרָייָתָא דְּרֵֵישׁ לָקִישׁ לָאו הוֹרָייָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא רֵישׁ לָקִישׁ פְּלִיג עַל רִבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא מַתְנִיתָא שָׁמַע וְעָמַד עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא דְּרֵישׁ לָקִישׁ מַתְּרִיס לָקֳבֶּל רִבִּי יוֹחָנָן בְּגִין דְּאִיתְפְּלִיג עֲלֵהּ אֶלָּא בְּגִין מַפְקִין עוֹבַד מִינֵּיהּ. כַּד שָׁמַע מַתְנִיתָא הוּא סָמַךְ עֲלֵיהּ. כַּד דְּלָא שָׁמַע מַתְנִיתָא הוּא מְבַטֵּל דַּעְתֵּיהּ מִקּוֹמֵי דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי בר בון לא דר''ל כו'. טעמיה דר' ירמיה נמי מפרש דבשביל שהיה ר''ל פליג על ר''י לא היה מתריס לנגדו אלא בשביל לברר הלכה ומוצא הדין היה מפלפל כנגדו וכד שמע חדא ברייתא שהוא נגד ר''י הוה סמיך עלה ואם לאו היה מבטל דעתו נגד דעת ר' יוחנן רבו והכא על מתניתא סמיך:
והורייתא דר''ל לאו הורייה. וכי אין לסמוך על הוראתו של ר''ל אע''פ שתלמיד ר''י היה דודאי לא פליג אר''י רבו אלא כדאמר ר' יעקב לא דריש לקיש פליג אלא מתניתא אחריתא שמע דתני בה ד''ה פסול ועמד עליה לסמוך על הברייתא:
שבקין ר' יוחנן ועבדין כריש לקיש. בתמיה:
ועבד כר''ל. דחכמים פוסלין לכל התנאים:
מן את בעי מרבי. ממי אתה רוצה מרבי אין הכא נמי דלית ליה טופסין דכר' יודה ס''ל דר' יודה פוסל בטופסין לקמן שעושה טופס כתורף:
ר''ל. פליג על ר' יוחנן ואמר כל התנאין פוסלין בגט לד''ה ולא פליגי רבי ורבנן בהא:
ר' חנניא כו'. קאמר דרבי היא מתני' דלית ליה ברירה:
ותני כן. תנ''ה לרבי:
כל התנאים פוסלין בגט. אם נכתבו בתוכו ואפילו כתב לה ע''מ שתתני לי מאתים זוז ונתקיים התנאי לפי שמשעה ראשונה לאו כרות גיטא הוא ואין אומרי' לכשנתקיים התנאי הוברר הדבר למפרע דאין ברירה:
את שהוא פוסל בפה. כדמפרש ואזיל אם אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני פוסל אפי' אמר לה בעל פה משום דהוי שיור בגט כדאמרי' בריש המגרש פוסל נמי בכתב אבל בעל מנת דאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב:
אמר ר' יודן מה פליגין. כלומר דר' יודן דחי לה להא דמוקי מתני' כרבי ומטעמא דאין ברירה וקאמר דלא היא דלא נחלקו אלא בשביטל התנאי אבל אם נתקיים התנאי אף רבי מודה דאמרינן הוברר הדבר למפרע:
הרי הוא אומר כל התנאין כו'. סיומא דמילתי' דר' יודן היא כלו' ע''כ בשביטל תנאו פליגי דאלת''ה א''כ כל התנאים ששנינו בגיטין דלא כרבי בתמי' דקאמרת אפילו נתקיים התנאי לאו כלום הוא:
א''ר חיננא. לעולם לרבי אפילו נתקיים התנאי לאו כלום הוא דאין ברירה ולא קשיא מכל התנאים ששנינו דתמן כלומר בברייתא דרבי בכותב התנאי בגט על מנת כן אני מגרשך וכן במתני' על מנת שאיזו שארצה אגרש כיון ששמותיהן שוות כמי שנכתב התנאי בגט הוי ואינו כריתות:
ברם הכא. בכל תנאים שבעולם בנותן על מנת כן ואומר לה בע''פ הילכך כשנתקיים התנאי הוי גט וכן אם חזר וביטלו דכיון שלא כתבו בגט רוצה הוא שתהא כתיבת הגט כרות לגמרי:
הדא אמרה אין תופסין כרבי. לשון שאילה הוא כלומר לרבי דמכשיר בע''פ בנותן ע''מ כן ופוסל בכותב בתוך הגט אם נימא לדידיה דאפי' כתבו לאחר התורף נמי פסול וא''כ אין חילוק בין טופס לתורף ומי נימא נמי דסבר רבי שאין הסופר רשאי לכתוב הטופס שלא לשמה כמו שאינו רשאי בתורף דהא משוי תורף לטופס ולרבי אין כותבין טופס:
רִבִּי זְעִירָא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּשְּׁטָרוֹת. נֹאמַר הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי יוּדָה בַּשְּׁטָרוֹת. נֹאמַר הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא בְּגִין דְּרַב וּשְׁמוּאֵל תְּרַוַּייהוּ אָֽמְרִין. הֲלָכָה כְרִבִּי לָֽעְזָר. וְלֹא תִּיסְבַּר מֵימַר אַף הָכָא כֵן. צָרַךְ מֵימַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּשְּׁטָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלכה כר' יהודה בגיטין. דגזור טופס אטו תורף וכר''א בשטרות דכשר ולא גזרינן שטרות אטו גיטין:
נאמר הלכה כר''א. ונימא הלכה כר''א לחוד דהא היינו הך דר''א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים:
ר' בא בשם רב. לא תימא כדר' זעירא אלא ה''ק רב הלכה כר''א בגיטין דפסול וכר' יודה בשטרות דפסול:
נאמר הלכה כר' יהודה. ואכתי קשיא דנימא הלכה כר' יהודה לחוד דפוסל בכולן:
אלא. לעולם כדאמרינן מעיקרא ולא קשיא נימא הלכה כר''א דמשום הכי איצטריך למימר הלכה כר' יהודה בגיטין:
בגין דרב ושמואל תרווייהו אמרין. לקמן בפ' המגרש גבי הא דקאמר ר''א התם אע''פ שאין עליו עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וקאמרי רב ושמואל הלכה כר''א דעדי מסירה כרתי:
ולא תיסבור מימר אף הכא כן. כלומר אי הוי אמר הלכה כר''א לחוד הוי אמינא דרב כר''א ס''ל בכוליה דלר''א וכתב דקרא אכתיבה קאי ולשמה בעי אבל לא אחתימה דהא חתימת העדים מפני תיקון העולם הוא ולרב נמי חתימה לשמה לא בעינן:
צריך מימר הלכה כר''י בגיטין. לפיכך קמ''ל הלכה כר' יהודה בגיטין וכלומר מטעמיה דרבי יהודה הוא דפסול דלרבי יהודה כתיבה וחתימה לשמה בעינן כדאמר בפ''ב הלכה ד' עד שיהא כתיבתו ותתימתו בתלוש אלמא דמשוי חתימה לכתיבה ורב כוותיה ס''ל בהא ולא קאמרי התם הלכה כר''א אלא בהא דס''ל עדי מסירה עיקר על אתר. מיד ובגמ' מפרש איזהו על אתר:
מָהוּ מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רִבִּי שַׁבָּתַי בְשֵׁם חִזְקִיָּה. מִפְּנֵי תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְהוּ מְצוּיוֹת לְהִתְגָּרֵשׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כָּשֵׁר וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אִין תֵּימַר פָּסוּל וְיֵאוּת. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַלִּיבֶּלָּר. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ חַייָו מְצוּיִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו מפני התקנה. דקתני במתניתין ואהיכא קאי:
מפני תקנת בנות ישראל. כלומר דמפרש דמפני התקנה אצריך שיניח קאי דס''ל כר''מ דלא בעי כתיבה לשמה ובדין היא דאפי' תורף נמי ליכתוב אלא מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות להתגרש דזימנין דהוי ליה קטטה בהדה ואם יהיה הגט מזומן בידו עם השמות זריק לה גיטה ומגרש לה והילכך תיקנו שיניח מקום התורף דשמא בין כך ובין כך יתפייס:
שאל לר''ח בר בא. הקשה לו על מה דאמר ר' שבתי:
כשר ואת אמר אכין. כלומר הא מדקתני ר' יודה פוסל ש''מ דהאי מפני תקנה דקאמר ת''ק אכשר קאי וה''ק הכותב טופסי גיטין צריך שיניח ואם עשה כן כשר ור''י פוסל אלמא אהא דהכשירו לכתוב טופסין קאמר ת''ק ולא על מה שפסלו לכתוב תורף:
אין תימר פסול ויאות. מסקנת הקושיא היא כלומר אי הוי תני צריך שיניח ואם לא עשה כן פסול מפני התקנה שפיר הוי אתייא מפני תקנת בנות ישראל אבל השתא משמע דקאי אהכשר טופס:
מאי כדון. ושואל הש''ס ומפני התקנה דקאמר מאי היא:
מפני תקנת הליבלר. ואהכשר טופס קאי דס''ל כר''א דאמר עדי מסירה כרתי וקרא דוכתב אכתיבה לשמה קאי ובדין הוא אפי' טופס נמי לא ליכתוב אלא מפני תקנת הסופר כדי שיהיה פרנסתו מצויה לו שיהו מזומנים בידו לכשיצטרך התירו חכמים לכתוב הטופס:
הלכה: הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין כול'. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ כַּטּוֹפֶס פָּסוּל. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הַאִשָּׁה וְהַזְּמָן. 16a פָּתַר לָהּ וְתוֹרְפוֹ עִמּוֹ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִם בְּשֶׁכָּתַב תּוֹרְפוֹ בַטּוֹפֶס בְּדָא חֲכָמִים מַכְשִׁירִין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. מִפְּסוּלוֹ אַתְּ לָמֵד הֶכְשֵׁירוֹ. אִילּוּ כָתַב כּוּלּוֹ לִשְׁמָהּ וְשֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה לֹא לִשְׁמָהּ שֶׁמָּא אֵינוֹ פָסוּל. וְדִכְוָותָהּ כָּתַב כּוּלּוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְשֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה לִשְׁמָהּ כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיוֵוג. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא רַבּוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְזַוֵּיג אֲפִילוּ זִיוֵוג כְּמִי שֶׁלֹּא זִיוֵוג. וְקַשְׁיָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אִם בִּשֶׁלֹּא כָתַב בַּטּוֹפֶס תּוֹרְפוֹ בְּדָא רִבִּי יוּדָה פוֹסֵל. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי זְעִירָא. לְעִנְייָן אַחֵר עֲבַד לָהּ רִבִּי יוּדָה. וַתְייָא כַּיי דָמַר שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנִי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואתייא כהאי דאמר שמעון בר בא. בפ' גט פשוט דאמרי' שם הרחיק העדים מן השטר שני שיטין פסול משום דיכול להזדייף וקאמר עלה שמעון בר בא בשם ר''י דאפי' חלק ב' שיטין לענין אחר שכתב בה ענין אחר אפילו כל שהוא כלומר אפי' בכל מקום שהוא בכל השטר פסול והיינו נמי טעמא דר' יודא דפוסל בטופס משום שצריך שיניח מקום האיש כו' חלק וגזרינן אטו חלק בכל השטר דפסול שמא יזייף:
ומשני ר' יוסי בר''ז לענין אחר עבד לה ר' יודה. דמדמי לה להאי דענין אחר דלקמיה:
אם בשלא כתב בטופס תורפו. שלא כתב כלום מהתורף בטופס ואפילו הרי את מותרת בדא ר''י פוסל ואמאי:
אפילו זיוג כמי שלא זיוג. כלומר דלא חיישינן להכי ואפי' אתרמי שנמצא אח''כ עוד יוסף בן שמעון אחר אמרינן דזו שהגט בידה היא שנתגרשה מיוסף בן שמעון בעלה:
כן אמר לי ר''ז רבי מכיון שאינו מצוי לזיוג. דלא שכיחי שני יוסף בן שמעון:
הגע עצמך שזיווג. כלומר אם יש כאן זיווג בשמות שנודע בעיר הזאת עוד שם איש אחר כשמו ושם האשה כשמה וכמו דאמרינן בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת שאין אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב דא''ל אני לא לויתי ממך אלא חבירו ולפיכך שאל רבי יוסי אם חיישינן ה''נ לומר שמא לא זה כתבו אלא יוסף בן שמעון אחר כתבו לאשתו ונמלך ולא גירשה והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו שהיא רוצה להתגרש:
ודכוותה. נמי בהכשירו אם כתב כולו שלא לשמה וגם הרי את מותרת אלא שכתב שם האיש והאשה לשמה כשר דהרי את מותרת אינו מעכב בדיעבד:
ומשני ר' ירמיה מפסולו. של גט את למד הכשירו דמי לא מודית אילו כתב כל הגט לשמה ואף הרי את מותרת לכל אדם וכתב שם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול הא ודאי מעכב אפילו בדיעבד:
בדא חכמים מכשירין. בתמיה מאי שנא משם האיש והאשה שהרי אף זה תורף הגט הוא:
פתר לה. רבי יוחנן ותורפו עמו שכתב גם הרי את מותרת בטופס הגט וטיפא דוקא צריך שיניח מקום האיש כו' ותו לא:
מתני' פליגא על ר''י. דקתני הכותב טופסי גיטין וקס''ד דטופסי דוקא קתני ולא שיכתוב ג''כ דבר מהתורף וקשיא על ר''י:
פסול. שצריך שיניח גם מקום הרי את מותרת לכל אדם:
גמ' כתב תרפו בטופס. על הרי את מותרת לכל אדם קאי שזהו נמי תרפו של גט כדאמרינן בפ' בתרא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ואם כתב זה התורף עם הטופס כשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source